בלזאק - ביוגרפיה
שטפן צוויג | כרמל

בביוגרפיה זו של אונורה דה בלזאק - שהיא למעשה גם אוטוביוגרפיה סמוייה של מחברה, שטפן צווייג - משתקף הפרופיל הפרופיל הקיומי של צווייג, כיהודי-שוליים אוסטרי דגול; על כך עומד פרופסור יעקב גולומב במסת ההקדמה לספר. צוויג העריץ ללא סייג את בלזאק, ´בונה העולמות´ ומגדולי מעצביה של התרבות האירופית בדורו, שעשה לילות כימים, בכתיבת "הקומדיה האנושית" - שבהיקפה המאסיבי, בתנופת רעיונותיה ואלפי דמויותיה, לא היה לה אח ורע בקרב סופרי אירופה. עמוד אחר עמוד בביוגרפיה זו מתגלה גדולתו של האיש הקולוסאלי בלזאק, כהיסטוריון של תקופתו, כפסיכולוג ופסיולוג, כצייר ומשורר, כמעט כאל, הבורא עולם ומלואו בכוחו הדמי-יורגי ובלהט רוחו שלא תדע מנוח.

סיווג: ספרי עיון, חברה ובקורת

דיוקן האמן כאיש צעיר
ג'יימס ג'ויס | כרמל

ג'יימס ג'ויס (1941-1882) מגייס את זיכרונות ילדותו כדי לתאר את התבגרותו של סטיבן דדלוס, נער אירי קתולי הלומד להכיר את גופו ואת נפשו בד בבד עם התוודעותו לייעודו הנשגב: להיות לאמן גדול, "לעצב חיים מחומרי החיים". דיוקן האמן כאיש צעיר מובא כולו מבעד לעיניו של סטיבן, מגיל הינקות ועד ללימודיו באוניברסיטה. הוא משקף מבט אישי, צלול וחד על המעגלים המקיפים אותו ונאבקים ביניהם על זהותו: המשפחה השסועה, החברים ללימודים, האהבה החמקמקה, העיר דבלין, הממסד הישועי הקתולי והתנועות הלאומיות של אירלנד. רומן חניכה זה שיצא לאור ב-1916, הנחשב למבשרה של אסכולת זרם התודעה בספרות המודרנית, הוא מראשוני ספריו של ג'ויס

סיווג: ספרות מתורגמת

הקינות
גרשם שלום | כרמל

באסופה זו הובאו תרגומיו לגרמנית של שלום לקינות העבריות לצד מאמרים בהם דן שלום הצעיר בשאלות השפה והתרגום, במעמדה של הלשון העברית, בסוגיית הקינה כסוגה ליטורגית ובחידת התוגה והמצב המשיחי. לחלק זה הוקדם מבוא מאת גלילי שחר, הדן במקצת ההקשרים למפעל הקינות של שלום. בחלקה האחרון של האסופה מובאים שני מאמרים, פרי עטן של עילית פרבר ולינה ברוך, המבארים סוגיות נבחרות במחשבת השפה והגותו האלגית של שלום ודנים בהקשרים ההיסטוריים והפילוסופיים של מפעל הקינות שלו. מגרמנית: טלי קונס

סיווג: ספרי עיון, חברה ובקורת

טבח החתולים הגדול
רוברט דרנטון | כרמל

ב 1730, כאשר ערכו השוליות בבית הדפוס הפריסאי ברח' סַן סֶוֶורֶן משפט מבוים לחתולי הרחוב המקומיים, עם שומרים, כומר מוודֶה ותליין, שבסיומו העניק להם הכומר את החסד האחרון, משיחה בשמן הקודש – ואז תלו את כל החתולים שעלה בידם ללכוד (ובפרט את "האֲפוֹרָה", חביבתה של בעלת הבית) – מדוע נפלטו מפיהם פרצי צחוק פרוע? ולמה נחשב הדבר בעיניהם לאירוע כה משעשע, עד ששִחזרו אותו בפנטומימה גרוטסקית עשרים פעם ויותר? בנוסח הכפרי בן המאה השמונה עשרה של "כיפה אדומה" – אחד מסיפורי אמא אווזה האותנטיים, שקדמו לאלה שבאגדות האחים גרים – מדוע טורף הזאב את הילדה בסוף הסיפור?

סיווג: ספרי עיון, חברה ובקורת